בשנת 1992 כתב נכדו של שמואל, גלעד, ספר שורשים. שם הוא שאל אותו מתי וכיצד נודע לו שכל משפחתו והעיירה כולה הושמדה ע"י הגרמנים?
שמואל ענה לו:
"זהו אחד הדברים הכואבים לי עד היום, והמעציבים ביותר. כאשר הגעתי לפולין כשליח, ארבע שנים לאחר שעזבתי את הבית והמשפחה, תכננו, סבתא ואני, להתארגן בוורשה ולאחר מכן לנסוע לבלות את החגים עם המשפחה בטורץ. אחרי החגים התכוונו לשוב לוורשה כדי להתארגן לשליחותי הכפולה: "השומר הדתי" ופעולות מטעם "ההגנה".
הורי ובני משפחתי ידעו שהגענו לוורשה, אך הבינו שעם פרוץ המלחמה, עזבנו כנראה את וורשה ואת פולין. מכל מקום אליו הגענו שלחתי אליהם גלויות ומכתבים עם הכתובת של טירת-צבי. לאחר זמן חזרו כל הגלויות והמכתבים לארץ, כשעליהן כתוב שלא ניתן להעביר דבר דואר ל"אקס-פולין" (אותו שטח במזרח פולין שנכבש ע"י הצבא האדום בעקבות הסכם ריבנטרופ – מולוטוב), מאוחר יותר כתבתי גלויה ברוסית לעיר המחוז מינסק, וגלויה זו הגיעה, כך נוצר קשר וההורים ידעו שהצלחנו לצאת מפולין, ושהגענו לארץ ישראל.
הקשר נמשך עד 1941. (הם ידעו שנולד לנו בן ביולי 1940, ששמו עמוס ובירכו אותנו על כך). בקיץ 1941 (אוגוסט), הגרמנים והמקומיים החלו להשמיד את יהודי העיירה וכל אותו האיזור. הקשר נותק ולא ידענו מה קורה. רק אחרי המלחמה (1945) כשחזרו אותם מעטים שניצלו, ועברו במקום בו היתה העיירה, החלו להגיע הידיעות הראשונות. כלומר, ארבע שנים מאז נותק הקשר, ארבע שנים בהן האמנתי שאולי הורי ובני משפחתי חיים.
הראשון שסיפר היה יהודה גסיק שברח ליערות, והצטרף לפרטיזנים. הוא ביקר אצלי בטירת צבי, וישבנו לילה שלם והוא סיפר וסיפר. קשה היה להאמין. האמת היא שעד היום 50 שנה לאחר האסון אני עדיין אינני יודע בדיוק מה קרה לבני משפחתי: הורי, אחי, אשתו וביתם התינוקת. כל שנה ע"פ מה שסיפר לי יהודה גסיק, באותו ערב שבו התקיימה האקציה, אני נוהג לקרוא בספר הזיכרון של העיירה, להיזכר בכל מה שהיה שם, במשפחה, בחברים ובכלל בכל אותו עולם שחרב ואיננו עוד. אני לא רוצה לנסוע לפולין, בשבילי זהו בית קברות יהודי אחד גדול, והאנטישמיות הפולנית, כפי שאני הכרתי אותה, בטח לא השתנתה, הם נולדים ומתים עם זה".
לקראת סוף המלחמה כתב נתן אלתרמן שיר פרידה מיהדות אירופה. שיר פרידה שנכתב כביכול כמכתב ממנחם מנדל לאשתו שינה שינדל, הדמויות אותן ברא הסופר שלום עליכם שבלט מכולם בסיפוריו על אותה קהילה גדולה שנמחקה.
מכתבו של מנחם מנדל
שמואל היה מגויס לארגון "הגנה" באופן מלא, שימש כקצין חיל משמר וכמו כן, הכין את האזור לקראת לחימה מבחינת ביצורים ומחסומים. הוא הדריך מרגמות 3 אינץ' בכל צפון הארץ. בזמן מלחמת השחרור הוא המשיך את פעילותו כמדריך נשק בארגון 'ההגנה' ועם הקמתו של צה"ל התגייס לשורותיו כקצין. שמואל השתחרר מצה"ל בשנת 1950.
