למעט בתקופות שלא שהה בקיבוץ עקב פעילותו הענפה בארץ ומחוצה לה. הוא היה מגיד קבוצת הלימוד שהוא האדם שמעביר את שיעור המשניות.
ללימוד המשניות קדם פרק זמן שבו כל בוקר לפני התפילה, למדו גמרא. ציבור הלומדים, כ-5-6 אנשים ישבו על גג הטירה ולמדו אולם בגלל העומס היום-יומי של העבודה בקיבוץ, המצב הבטחוני ותנאי המגורים, היה קשה ללמוד גמרא. שמואל מספר שמכיוון שבגמרא צריך להתעמק והמשתתפים היו בגילאים שונים ומאסכולות לימוד שונות הדבר היה קשה ולכן החלו ללמוד משניות. המשניות נבחרו מכיוון שכל משניה עומדת בפני עצמה וכך היה קל יותר ללמוד. מצד המלמד הכנת השיעור דורשת הרבה יותר הכנה והשקעה אבל זהו יתרון ללומדים מכיוון שאם החמיצו שיעור, השתלבות בשיעור שאחרי היתה ללא בעיה. בגמרא אם החמצת שיעור, לא תבין את ההקשרים.
הכנה לשיעור משניות בכתב ידו של שמואל
הלימוד התקיים בכל יום, גם בימים שבהם היו רק שלושה משתתפים בגלל אילוצי עבודה ונסיעות. במשך הזמן, כשהתייצב המצב הבטחוני והתייצבו גם חיי הקיבוץ, התגבשה קבוצת לומדים של כחמישה עשר חברים הלומדים במשותף ונעזרים במומחים בהתאם לנושא המשניה – מומחה למטעים, קצב וכדומה.
כל מחזור לימוד של הש"ס נמשך כ-15 שנה. לעולם לא מבטלים שיעור משום סיבה, לא בגלל אורחים שבאו לבקר או בגלל כל אירוע חיצוני אחר. יום יום. השיעורים התחילו כל יום בשעה 18:30 והסתיימו בשעה 19:00. שמואל היה מגיד קבוצת הלימוד במשך 60 שנה. הפעם האחרונה בה קיים שיעור היתה שלושה ימים לפני מותו.
בשנת 2001 למדה הקבוצה את הש"ס בפעם הרביעית ושמואל המשיך לשמש כמגיד בקבוצת הלימוד.