כמו המעטים שנשארו בעיירה הם הגיפו את הדלתות והחלונות בבית וחסמו אותם בבולי עץ. והתארגנו לשמור על הרכוש ועל האנשים. העיירה התמלאה בחיילים. שמואל ודב הסתובבו ביניהם ובילו איתם לא מעט. אפילו קוזאקים חנו מדי פעם בטורץ ואפילו התאכסנו בביתם. הוא מספר שהם התייחסו מצויין אליו ואל המשפחה. על הרגע הזה הוא מספר בחיוך. כאילו יודע שמי ששומע קוזאקים מיד מצטמרר.
מעט לפני המהפיכה הבולשוויקית ברוסיה, באוקטובר 1917, נפצע האב בגרודנה, בחזית הגרמנית, וחזר הביתה כדי להחלים. לאחר שפרצה המהפיכה שרף אביו את המדים, כמו חיילים רבים אחרים והשאיר אצלו את הנשק ולא חזר לשרת.
שמואל רק בן שבע ושוב חווה כאוס. בחודשים הראשונים אחרי המהפיכה היתה אנרכיה באיזורים רבים ברוסיה. חיילים וסוסים הסתובבו בלי סדר. לא היה חוק שמישהו אכף והתרחשו לא מעט סגירות חשבונות בין אנשים וארגונים שונים. כשכבר התייצב המצב מעט, והסתיימה מלחמת העולם הראשונה ב 1918, האיזור עבר להיות תחת השלטון הפולני. בימינו, אגב, האיזור הוא תחת שלטון בלארוס.
