הטירה שהיתה במקום העניקה לקיבוץ חלק משמו שבצירוף עם השם צבי (על שם הרב צבי הירש קלישר, מראשוני הציונות הדתית במאה-19) יצרו את שם המקום טירת צבי.
החיים בטירת צבי היו קשים. החום, המלריה, ההתנכלויות של תושבי האזור והעבודה הקשה בהכנת השטחים החקלאיים לקראת עיבוד בחורף המתקרב.
לשמואל היה תפקיד מרכזי בהגנה על הקיבוץ הצעיר, הגנה שנעשתה בשיתוף עם הכלבה שקיבל מבני הזוג מנצל. שמואל מספר כי באחד הלילות נגנבו בעמודים שימשו לגידור המעיין שסיפק להם מים. בעזרת טיפ ממודיע, נודע להם שהציוד נמצא באוהל הנשים של התושבים הבדוואים שהתגורר בסמוך. אז שמואל, בליווי מחלקת נוטרים, לקח את הכלבה והלכו ישר לאוהל של הנשים, והבדוואים השתגעו איך הם יודעים היכן בדיוק נמצא הציוד. כמובן שהציוד הוחזר לקיבוץ.
שמואל מספר כי תעלת המים הפתוחה עברה בחצר והם יצרו מקלחת על ידי על ידי שקים שהונחו אחד על השני. בשלב מסויים, פתחו הבריטים תחנה של הנוטרים בתוך הקיבוץ ושמואל מונה לסגן מפקד התחנה.
לתחנה גויסו מספר חברים ובתקופה הראשונה הקיבוץ התפרנס מהמשכורות שלהם.
