(הוא לא זוכר באיזה תאריך, אבל ככול הנראה בסביבות מרץ-אפריל 1938 אז היה וינגייט באזור הגליל ועמק יזרעאל). וינגייט הגיע לבוש אזרחי, נסע לבד באוטו והגיע לשער שהיה נעול. הוא קפץ מעל לגדר של הנקודה, ניגש לשוטרים הבריטים שהיו בתחנה, דיבר איתם והם הסתלקו.
הוא הציג בפני החברים המלצות מארגון "ההגנה" ושיש להגיש לו את כל העזרה שהוא יבקש.
שמואל וחבר נוסף לא הכירו את וינגייט וחשדו בו. הם נגשו למכוניתו כדי לבדוק מה יש בה ומצאו שם מפות ומידע מודיעיני. הם הודיעו למי שהיה צריך וקיבלו הוראה "כבדהו וחשדהו".
וינגייט החל לערוך סיורי מודיעין באזור עם חלק מחברי הקיבוץ כשטירת צבי משמשת לו כבסיס. לאחר תקופה, פנו חברי הקיבוץ למוסדות הגנה שהודיעו שהם לא יכולים להמשיך ולהקצות לסיורים האלה חברים והדבר פסק.
פנינה ושמואל התחתנו בכפר יחזקאל, למחרת יום כיפור, ביום חמישי יא בתשרי תרצ"ט, 6.10.1938.
תעודת נישואין של פנינה ושמואל
הם נסעו לכפר יחזקאל עם עוד שני זוגות כדי להתחתן, מכיוון שהשוחט שהתגורר בכפר יחזקאל גם ערך את החתונות ובגלל המצב הבטחוני הוא הפסיק להגיע לטירת צבי. בחתונה נכחו רק הזוגות שנישאו, מכיוון שלרובם לא היתה בארץ משפחה וחברי הקיבוץ היו עסוקים שמירה והגנה על הקיבוץ.
שמואל מספר כי בעת הנסיעה לכפר יחזקאל, הוא לבש את מדי הנוטר מכיוון שהיה צריך לאבטח את הנסיעה. כשהגיעו לכפר יחזקאל, בעודו לבוש בגדי נוטר, הוא הודיע לשוחט שהם הגיעו והלך להחליף בגדים. כאשר השוחט הגיע כדי לחתן את הזוגות, הוא שאל איפה החתן מכיוון שהוא לא זיהה את שמואל לבוש באזרחי.
שמואל מספר שבחתונה השתתפה גם חברת קיבוץ שהגיעה מחו"ל וחיכתה בכפר יחזקאל להסעה לקיבוץ. בדרך חזרה, כאשר הוא החליף שוב לבגדי נוטר, גם היא שאלה "איפה החתן?" מכיוון שלא זיהתה אותו.
מכיוון שלא היה בחתונה צלם, כמה זמן לאחר מכן נסעו פנינה ושמואל לעפולה כדי להצטלם.
פנינה ושמואל
בראיון מספר שמואל שבחתונה לא היו אורחים, לא תזמורת וגם לא משפחה.
הוא מספר שבאותה תקופה, מי שהחליט לעלות לארץ הפסיק בעצם להיות אזרח של המדינה בה נולד ושם חיה משפחתו, הוא ניתק את כל הקשרים שהיו לו, מחק את זהותו הקודמת ואימץ לעצמו חיים חדשים בארץ. גם המשפחה שנשארה מאחור ידעה זאת.
