לוח הפלגות
השליחות תוכננה להמשך כשנה-שנתיים ובאופן רשמי שמואל יצא לשליחות תנועתית מטעם 'הפועל/החלוץ המזרחי' לפולין כדי לעבוד במוסדות התנועה אבל בפועל נשלח מטעם ארגון ההגנה הארצי, בו היה חבר עוד מתקופת גרעין שח"ל ברחובות.
מטרת השליחות היתה להכניס חבר'ה של 'הפועל/החלוץ המזרחי' לאימוני גדנ"ע בפולין. מסתבר שלתנועות הציוניות בפולין היה הסכם עם כמה קצינים מהצבא הפולני שהחברים שמקבלים אישורי עלייה יעברו שם קורס הכנה צבאי, במסגרת ה-PV הפולני, גדודי הגדנ"ע הפולנים. הקורס כלל אימונים בבסיסים צבאיים, אימוני שדה ומטווחים.
כרטיס נסיעה באוניה
פנינה ושמואל שטו באוניה מחיפה או מתל אביב לעיר הנמל קונסטנצה שברומניה. לאחר הגיעם לקונסטנצה, שמואל היה צריך לנסוע למחנה קיץ של השומר הדתי בלבוב ופנינה נסעה לבית הוריה בעיירה צ'רנוביץ (אז חלק מרומניה), נסיעה זו היתה כרוכה באישור השלטונות הרומנים.
שמואל לא קיבל אישור לשהות בצ'רנוביץ, אולם הוא החליט לעצור שם באופן לא לגאלי. הוא הגיע לשם עם פנינה ביום שישי וביום ראשון המשיך למחנה הקיץ בלבוב.
פנינה נשארה אצל הוריה כשבוע-שבועיים ואז הצטרפה לשמואל בלבוב. הם נרשמו בקונסוליה הבריטית בלבוב ושם נאמר להם שכדאי להם לחזור לארץ, כנראה שהיו להם ידיעות.
פנינה ושמואל החליטו להמשיך בתכנית המקורית וב-29.8.1939 הם הגיעו ביחד לורשה, בירת פולין. הם תכננו לשכור דירה בורשה ואז לנסוע לטורץ, להוריו של שמואל כדי לחגוג איתם את החגים הקרבים. שלושה ימים לאחר שהגיעו לורשה, ביום שישי 1.9.1939, פרצה מלחמת העולם השניה.
עסקני התנועה היו באותה העת בקונגרס הציוני בז'נבה. ביום ראשון הם חזרו ושמואל נפגש איתם. הם הציעו לו לנסוע לביאליסטוק ולנהל משם את ענייני התנועה. המחשבה שלהם היתה כי הוא נתין פלשתיני ואותו לא יגיסו לצבא הפולני בעוד שהם אזרחים פולנים ושאותם יגייסו. שמואל אמר להם שגם את חלוצי ההכשרות ייגיסו כך שאין טעם שהוא יסע לשם. בסופו של דבר הם השאירו לו להחליט מה לעשות ושמואל החליט לחזור לארץ.
ביום שלישי, 5.9.1939, קיבלו שמואל ופנינה דרך הקונסוליה הרומנית ויזת מעבר דרך רומניה וזרח ורהפטיג (סגן יו"ר המשרד הארצישראלי בורשה) נתן להם כסף מכספו האישי להוצאות הנסיעה.
באותן שעות, התחילה לכרסם בשמואל המחשבה שההורים שלו יודעים שהם בורשה המופצצת. אז הוא שלח להם גלויות ומכל מקום בדרך לארץ אבל הגלויות חזרו בגלל שכבר לא היה קשר בין פולין לרוסיה.
בסופו של דבר, כתב שמואל את כתובת הוריו בשפה הרוסית וקרא לכפר הולדתו בשמו הרוסי, כפי שנקרא עד 1917. את הגלויה הזו הוריו קיבלו ונשמר קשר מכתבים עד 1941.
הגלויה האחרונה שהתקבלה מהוריו היתה מ-25.5.1941 ומצפונו של שמואל ייסר אותו לאחר שהגיעה הידיעה על רצח משפחתו ב-03.11.1941.
באותו ערב, 5.9.1939, הגיעו פנינה ושמואל לתחנת הרכבת של ורשה במטרה לעלות על רכבת ללבוב אולם כל הרכבות הופצצו ואי אפשר היה להשתמש בהן.
לפתע הם שמעו זוג מדבר בעברית. הם נגשו אליהם והסתבר שהזוג מחכה בתחנה כבר שלושה ימים, ממוצאי שבת. לפתע, על פי תיאורו של שמואל "פתאום בא איזה גוי, אולי זה היה אליהו הנביא או משהו ושאל מה אתם יושבים פה? לאן אתם צריכים? אמרנו: לבוב. "הנה, שם יש רכבת מאחורי התחנה". הם רצו לשם ומסתבר שזו היתה רכבת של המוסד הצרפתי שיצאה לכיוון בוקרשט.
בדרך לא דרך הם הצליחו לעלות על הרכבת הסגורה והתקבלו די יפה על ידי הצרפתים. הנסיעה ללבוב ארכה כשלושה ימים (במקום כ-10 שעות) בגלל הפצצות של המסילה ושל הגשרים בדרך.
הם הגיעו ללבוב ביום שישי אחרי הצהריים ובשבת בבוקר הצליחו לעלות על רכבת להוסיאטין (אז בפולין, היום באוקריאינה), אליה הגיעו ביום שבת אחרי הצהריים.
הם יצרו קשר עם הנציגות הבריטית שמאוד עזרו להם ובמוצאי שבת הצליחו לעלות על רכבת לקונסטנצה ברומניה. ברכבת הם פגשו מספר צירים שחזרו מהקונגרס הציוני בז'נבה ביניהם אורי צבי גרינברג.
ב-24.9.1939 שמואל ופנינה הגיעו בחזרה לארץ. הם הגיעו לתל אביב ושהו מספר ימים עם אח של פנינה שהתגורר שם, לאחר מכן הם חזרו לקיבוץ.
